יום חמישי, 26 במרץ 2015

למה כדאי ללמוד את השיטה שפיתח פרדריק מטיאס אלכסנדר לפני יותר ממאה שנים

פ.מ. אלכסנדר היה שחקן - מדקלם שייקספירי, שתשוקתו ופרנסתו הייתה תלויה בקולו וביכולתו להשתמש בגופו בצורה אופטימלית.
מה עושה אדם כאשר פתאום, לקראת הפריצה הגדולה בקריירה שלו, אחרי שנים של עבודה קשה, מאבד את היכולת להמשיך בכיוון שבחר? הולך לעבוד עם סוסים? הולך לרופא?
קולו המצטרד של אלכסנדר דורש ממנו מאמץ הולך וגובר וככל שמתאמץ הופך צרוד יותר. אלכסנדר הולך לרופא. הרופא מנסה לעזור לו ככל יכולתו בעזרת תרופות מנוחה וגוגל מוגל אך ללא הועיל..
עקשן היה אלכסנדר הצעיר שמחליט שלא בעיה רפואית תעצור בעדו והוא מתחיל להתבונן בעצמו בראי בזמן הדקלום ומתחיל לשים לב לסיבות שגורמות למאמץ יתר שגורם לצרידות.
במשך כמה שנים הבין אלכסנדר איך להפעיל נכון את גופו וקולו וכנגד כל הסיכויים מחלים ואפילו יכול לעזור לאחרים. בסופו של תהליך אלכסנדר כבר הבין שהכיוון שלו הוא לא להיות שחקן ולא מדקלם אלא מורה לטכניקת אלכסנדר..  בהתחלה עוזר אלכסנדר לשחקנים וזמרים ונגנים ובהמשך לכל אדם שמחליט לקחת אחריות על מצבו הבריאותי ורוצה להיות בריא וכשיר ולהשתמש בעצמו נכון יותר.
בנימה אופטימית זו!!!

יום רביעי, 6 בפברואר 2013

כאשר אנו יושבים, איזה חלקים משתתפים בישיבה?

כמו בכל תנועה, בעצם כל הגוף משתתף בתנועה..
לא רק הישבן או רק הגב.
כשאנחנו יושבים, גם כפות הרגליים שלנו שמונחות על הרצפה הן חלק פעיל בתנוחת הישיבה, כך גם הברכיים שנמצאות במקום שלהן וגם האגן, הזרועות, הצוואר והראש. כל הגוף משתתף בכל תנועה או תנוחה שאנו מבצעים.
כל חלק בגוף שלנו נמצא בתנועה פנימית שבה, או שהוא מתכווץ פנימה או שהוא מתארך החוצה.
בשיטת אלכסנדר אנחנו לומדים לכוון את הגוף. "לתת כיוונים". אנחנו לומדים לזהות את הכיוונים האוטומטים של הגוף שלנו, כיוונים שהרבה פעמים מכווצים ומצרים אותנו ואנחנו גם לומדים, איך לכוון את הגוף בצורה מודעת, שקולה, ונכונה יותר כך שתתאפשר תנועה מתוך התארכות והתרווחות של הגוף.
הרגליים בזמן ישיבה, מה הכיוון שלהן? האם הן מתכווצות פנימה או שהן נשלחות החוצה מהאגן ומהגב?
הגב, האם הוא נדחס לתוך עצמו או שהוא מתארך לשני הקצוות, לכיוון הראש ולכיוון עצם הזנב? האם הראש נופל לתוך הצוואר או ממשיך ומתארך החוצה ממנו? האם אנחנו לוחצים על הגרון? מה שגורם ללחץ על החזה ועל הבטן, וזה גורם לנו ליפול בגב התחתון..
בשיטת אלכסנדר, אנו לומדים לשים לב ולזהות מה אנחנו עושים בפועל בזמן תנועה וכאשר אנו מזהים שאנחנו עושים משהו לא נכון, אז יש לנו אפשרות לעצור את התגובה הרגילה שלנו ולא לעשות את מה שמזיק לנו וכך מתאפשרת תנועה נכונה בריאה ומהנה יותר.

יום שני, 28 בינואר 2013

מבט כולל להיות המנהל ולא הפועל

בשיטת אלכסנדר אנחנו לומדים לפעול ולנוע כאשר אנו מתייחסים למכלול הגוף. עובדה היא שבכל תנועה שאנו עושים משתתף כל הגוף. כאשר מניע את היד אז יכול להיות מרוכז ביד ולא להיות מודע לשאר האיברים, אך הם עדיין שם. היד יוצאת מתוך הגב והגב נמצא מעל האגן שממנו נשלחות הרגליים לכיוון הרצפה. כאמור, כאשר מניע את היד ומרוכז ביד, עדיין יש צוואר ראש גב ורגליים אך הם לא ממש במודעות שלי, הם לא מתקיימים במודע. כאשר רוצה לבצע תנועה, לדוגמה להניע את היד ונזכר בשיטת אלכסנדר, בולם את התגובה המידית שלי לפעול בצורה אוטומטית, מה שיגרום לצמצום התנועה, ליד שנעה בלבד ועובר למבט יותר כולל על המערכת. כמו שאומרים, מבט מלמעלה.. מבט כולל, מבט של מנהל העסק ולא של העובד הפשוט שעושה את עבודתו ולא יודע מה קורה מימינו ומשמאלו.  המבט הכולל מאפשר לי לראות מה קורה בצוואר בזמן שמניע את היד, מה קורה בגב בזמן שמניע את הראש. המבט הכולל הוא כבר מצב יותר מרווח מבלי שאפילו התחלנו לעשות את התנועה. מתוך מבט כולל נוכל לנוע בצורה הרמונית. אם רוצה להניע את היד ולא שם לב לצוואר ולגב, יכול להיות, שכיוון היד הוא לפנים אך הראש נזרק לאחור ובעצם מושך לצד השני. הכוונה היא לנוע קדימה אך יש חלק בגוף שנע אחורה ומעכב את התנועה. נוצר מאבק פנימי בין האיברים ונגרם מאמץ רב ומזיק, שלא לצורך. כאשר שם לב לגב בזמן שהיד נשלחת לפנים, יכול בצורה מודעת לשמור את הגב מאחור, כדי לתת בסיס יציב לתנועת היד ובכך תמיכה ולא כיוון סותר. שיטת אלכסנדר! כדאי לכם.. בדרך כלל המנהל מרוויח יותר..

יום חמישי, 20 בדצמבר 2012

לחיות זה להיות מיליונרים!

אם אציע לך מליון דולר תמורת הראייה שלך, האם תוותרי עליה? מליון תמורת השמיעה, חוש הריח, חוש הטעם, חוש המישוש?
והנשימה כמה היא שווה? והדם שזורם והלב שפועם?
כמה שווים השמש, האדמה, העצים והפרחים?
כמה שווים לך בני האדם?

לחיות זה להיות מיליונרים!

האם אנחנו חוגגים את הזכייה? אנחנו כן מממשים את הזכייה, מכיוון שמשתמשים בחושים, חיים מכוח השמש המים האדמה והאוויר, חיים, אך האם אנחנו חוגגים את החיים? ואם לא, אז למה לא בעצם?

האם החיים הפכו למובן מאליו?

 לראות סנה בוער שאינו נשרף זה נס, ואם זה נס אז מה תגידי על הנס של הראייה עצמה? לראות את המים של ים סוף נחצים לשניים זה נס אדיר, אך מה עם הנס של עצם קיומם של המים..

אז בפעם הבאה שכואב לי, האם אוכל לזכור ולחיות את העובדה, שכדי שיכאב לי, נדרש תנאי מוקדם והוא הקסם שנקרא אוויר ונשימה. כדי לדאוג לעתיד, השמש קיימת עכשיו ומחממת אותי. כדי שאוכל להתלונן, להשוות, לפחד,  הלב צריך לפעום. צריכה להיות מודעות, הפלא של המודעות, כדי שאדע שאני סובל..

הקיום הוא חגיגה!

מאחל לנו חגיגה שמחה! 

יום רביעי, 19 בדצמבר 2012

כאבו לי הברכיים?


מגיל 14 בערך היו לי בעיות ברכיים.

שנות דור אחרי, בעקבות שיעורים בשיטת אלכסנדר, השתנו לי הרגלי ההליכה ובעיית הברכיים שהייתה לי נעלמה, מבלי להשאיר עקבות.

בשיטת אלכסנדר אנו לומדים "להשתמש בעצמנו" לא דרך ההרגל האוטומטי שלנו וזאת לאחר שזיהינו שההרגל מייצר תנועה שמזיקה לנו. ההיווכחות בדרך הלא נכונה של ההרגל נהיית ברורה יותר ויותר, משיעור בטכניקת אלכסנדר אחד למשנהו. עצם ההבנה שאני עושה משהו שמזיק לי, זו כבר התחלה של הפתרון. בהמשך השיעורים בטכניקה לומדים גם מה לעשות או לא לעשות כדי שה"שימוש בעצמי" יהיה נכון, כלומר, לא מזיק ומבריא.

בעקבות שיעור בשיטת אלכסנדר, זיהיתי שיש לי הרגל להעביר משקל מרגל לרגל תוך כדי נטייה של כל הגוף מצד לצד. בדיעבד, מסתבר שהעברת המשקל השגויה, גרמה ללחץ על הברכיים שגרם לכאבים לאחר הליכה. ההנחיה החדשה היא לשלוח את הברכיים החוצה וגבוה יותר בזמן ההליכה כאשר הראש מכוון למעלה ומוביל את התנועה קדימה. ההתייחסות היא לכל הגוף כמכלול שנע קדימה ולא מתנדנד מצד לצד. תשומת הלב מופנית גם לצוואר ולחופש בו, חופש שמאפשר לגב להתארך ולהתרחב תוך כדי התנועה.

לא יאומן אך גם בעיות שנמשכות 26 שנה יכולות להיפתר ברגע, בעזרת שינוי בדרך שבה אנחנו משתמשים בעצמנו. מבחינתי האישית, זו עובדה! טכניקת אלכסנדר!

יום ראשון, 9 בדצמבר 2012

תחשוב אריה!


האם יכול להיות שהחיים לא מגיעים מאהבה?

האם יכול להיות שהחיים מופיעים מתוך כעס? אם החיים היו מופיעים מתוך כעס הכל היה קשה, כואב. הדשא היה שחור. האוויר היה דחוס. העצים היו כפופים, השמש הייתה שורפת.
החיים לא יכולים להופיע מתוך כעס או מתוך עצב מתוך שעמום או מתוך חוסר אכפתיות.

תחשוב אריה.
יכול להיות שהיצור הזה, אריה, עם כל התכונות שלו, הצורה שלו, הכוח שלו, היופי שלו, הופיע מתוך משהו אחר מאשר אהבה? האם כל העולם המדהים הזה עם כל העצים הפרחים החיות האוויר המים האש האדמה, האם כל זה יכול היה לבוא ממקום אחר מאשר אהבה? 
ואם חושבים על מודעות, האם יכול להיות שהפלא הזה, הקסם הזה שיודע את כל מה שקורה, שמאפשר את כל מה שקורה, האם יכול להיות שהוא לא מגיע מתוך אהבה? האם הם לא אותו הדבר עצמו. מודעות ואהבה? האם התופעה הזו אריה היא לא אהבה?

ואיך זה קשור לטכניקת אלכסנדר? אני יכול לכתוב את המחשבות האלה עם צוואר מכווץ או לכתוב ותוך כדי להניח לצוואר להיות חופשי. האם ארגיש יותר חי כאשר הצוואר חופשי? האם לא קל יותר לחשוב ולדבר על אהבה וחופש כאשר מודע לחיים שבתוכי, לגוף שלי ולחיים שמתרחשים בו? 

יום שישי, 7 בדצמבר 2012

לפעול ממקום של חופש


להניח לצוואר להיות חפשי כדי שהראש יוביל לפנים ולמעלה. שימו לב שההנחיה היא לא לקחת את הראש לפנים ולמעלה. הפעולה הראשונה בסדרת הפעולות שיגרמו לי לעשות כל תנועה שהיא נכון, היא להניח. מתוך השחרור נוכל לפעול ממקום של חופש. לדוגמא כאשר רוצה לקום מכיסא, ההרגל שלי הוא לקחת את כל החלק העליון של הגוף קדימה ולמטה ואז כשקם דוחף עם הרגליים והראש נזרק לאחור. זה ההרגל האוטומטי שלי. זו הצורה שבה אני קם. כמובן שהתנועה מורכבת מהרבה יותר הנחיות שלחלקם אני שם לב ולחלקם אני עוד לא מודע בכלל אך אלה כמה סימפטומים בולטים ששם לב אליהם כרגע. ההרגל לקום כך מכיסא הוא אוטומטי והוא יקרה תמיד אם לא אתן לגוף הנחיה אחרת באופן מודע. בעזרת טכניקת אלכסנדר אנחנו לומדים להפוך תנועה אוטומטית לתנועה מודעת. הדבר הראשון לפני שמתחיל לעשות את הנכון הוא קודם כל להפסיק את מה שלא נכון. לכן כאשר רוצה לקום מכיסא הדבר הראשון לעשות הוא לא לעשות. רוצה לקום ובולם את התגובה לקחת את החלק העליון של הגוף לפנים ולמטה. במקום זה מניח לצוואר. עוד לא קמתי אך גם לא גרמתי נזק לגוף. אחרי שעצרתי, מניח לצוואר, מאפשר לצוואר להשתחרר מההחזקות וזה מאפשר לגב שלי להתארך. ממשיך עם ההנחיות האלה וקם בדרך שלא מזיקה לי ואפילו מבריאה אותי.