יום חמישי, 20 בדצמבר 2012

לחיות זה להיות מיליונרים!

אם אציע לך מליון דולר תמורת הראייה שלך, האם תוותרי עליה? מליון תמורת השמיעה, חוש הריח, חוש הטעם, חוש המישוש?
והנשימה כמה היא שווה? והדם שזורם והלב שפועם?
כמה שווים השמש, האדמה, העצים והפרחים?
כמה שווים לך בני האדם?

לחיות זה להיות מיליונרים!

האם אנחנו חוגגים את הזכייה? אנחנו כן מממשים את הזכייה, מכיוון שמשתמשים בחושים, חיים מכוח השמש המים האדמה והאוויר, חיים, אך האם אנחנו חוגגים את החיים? ואם לא, אז למה לא בעצם?

האם החיים הפכו למובן מאליו?

 לראות סנה בוער שאינו נשרף זה נס, ואם זה נס אז מה תגידי על הנס של הראייה עצמה? לראות את המים של ים סוף נחצים לשניים זה נס אדיר, אך מה עם הנס של עצם קיומם של המים..

אז בפעם הבאה שכואב לי, האם אוכל לזכור ולחיות את העובדה, שכדי שיכאב לי, נדרש תנאי מוקדם והוא הקסם שנקרא אוויר ונשימה. כדי לדאוג לעתיד, השמש קיימת עכשיו ומחממת אותי. כדי שאוכל להתלונן, להשוות, לפחד,  הלב צריך לפעום. צריכה להיות מודעות, הפלא של המודעות, כדי שאדע שאני סובל..

הקיום הוא חגיגה!

מאחל לנו חגיגה שמחה! 

יום רביעי, 19 בדצמבר 2012

כאבו לי הברכיים?


מגיל 14 בערך היו לי בעיות ברכיים.

שנות דור אחרי, בעקבות שיעורים בשיטת אלכסנדר, השתנו לי הרגלי ההליכה ובעיית הברכיים שהייתה לי נעלמה, מבלי להשאיר עקבות.

בשיטת אלכסנדר אנו לומדים "להשתמש בעצמנו" לא דרך ההרגל האוטומטי שלנו וזאת לאחר שזיהינו שההרגל מייצר תנועה שמזיקה לנו. ההיווכחות בדרך הלא נכונה של ההרגל נהיית ברורה יותר ויותר, משיעור בטכניקת אלכסנדר אחד למשנהו. עצם ההבנה שאני עושה משהו שמזיק לי, זו כבר התחלה של הפתרון. בהמשך השיעורים בטכניקה לומדים גם מה לעשות או לא לעשות כדי שה"שימוש בעצמי" יהיה נכון, כלומר, לא מזיק ומבריא.

בעקבות שיעור בשיטת אלכסנדר, זיהיתי שיש לי הרגל להעביר משקל מרגל לרגל תוך כדי נטייה של כל הגוף מצד לצד. בדיעבד, מסתבר שהעברת המשקל השגויה, גרמה ללחץ על הברכיים שגרם לכאבים לאחר הליכה. ההנחיה החדשה היא לשלוח את הברכיים החוצה וגבוה יותר בזמן ההליכה כאשר הראש מכוון למעלה ומוביל את התנועה קדימה. ההתייחסות היא לכל הגוף כמכלול שנע קדימה ולא מתנדנד מצד לצד. תשומת הלב מופנית גם לצוואר ולחופש בו, חופש שמאפשר לגב להתארך ולהתרחב תוך כדי התנועה.

לא יאומן אך גם בעיות שנמשכות 26 שנה יכולות להיפתר ברגע, בעזרת שינוי בדרך שבה אנחנו משתמשים בעצמנו. מבחינתי האישית, זו עובדה! טכניקת אלכסנדר!

יום ראשון, 9 בדצמבר 2012

תחשוב אריה!


האם יכול להיות שהחיים לא מגיעים מאהבה?

האם יכול להיות שהחיים מופיעים מתוך כעס? אם החיים היו מופיעים מתוך כעס הכל היה קשה, כואב. הדשא היה שחור. האוויר היה דחוס. העצים היו כפופים, השמש הייתה שורפת.
החיים לא יכולים להופיע מתוך כעס או מתוך עצב מתוך שעמום או מתוך חוסר אכפתיות.

תחשוב אריה.
יכול להיות שהיצור הזה, אריה, עם כל התכונות שלו, הצורה שלו, הכוח שלו, היופי שלו, הופיע מתוך משהו אחר מאשר אהבה? האם כל העולם המדהים הזה עם כל העצים הפרחים החיות האוויר המים האש האדמה, האם כל זה יכול היה לבוא ממקום אחר מאשר אהבה? 
ואם חושבים על מודעות, האם יכול להיות שהפלא הזה, הקסם הזה שיודע את כל מה שקורה, שמאפשר את כל מה שקורה, האם יכול להיות שהוא לא מגיע מתוך אהבה? האם הם לא אותו הדבר עצמו. מודעות ואהבה? האם התופעה הזו אריה היא לא אהבה?

ואיך זה קשור לטכניקת אלכסנדר? אני יכול לכתוב את המחשבות האלה עם צוואר מכווץ או לכתוב ותוך כדי להניח לצוואר להיות חופשי. האם ארגיש יותר חי כאשר הצוואר חופשי? האם לא קל יותר לחשוב ולדבר על אהבה וחופש כאשר מודע לחיים שבתוכי, לגוף שלי ולחיים שמתרחשים בו? 

יום שישי, 7 בדצמבר 2012

לפעול ממקום של חופש


להניח לצוואר להיות חפשי כדי שהראש יוביל לפנים ולמעלה. שימו לב שההנחיה היא לא לקחת את הראש לפנים ולמעלה. הפעולה הראשונה בסדרת הפעולות שיגרמו לי לעשות כל תנועה שהיא נכון, היא להניח. מתוך השחרור נוכל לפעול ממקום של חופש. לדוגמא כאשר רוצה לקום מכיסא, ההרגל שלי הוא לקחת את כל החלק העליון של הגוף קדימה ולמטה ואז כשקם דוחף עם הרגליים והראש נזרק לאחור. זה ההרגל האוטומטי שלי. זו הצורה שבה אני קם. כמובן שהתנועה מורכבת מהרבה יותר הנחיות שלחלקם אני שם לב ולחלקם אני עוד לא מודע בכלל אך אלה כמה סימפטומים בולטים ששם לב אליהם כרגע. ההרגל לקום כך מכיסא הוא אוטומטי והוא יקרה תמיד אם לא אתן לגוף הנחיה אחרת באופן מודע. בעזרת טכניקת אלכסנדר אנחנו לומדים להפוך תנועה אוטומטית לתנועה מודעת. הדבר הראשון לפני שמתחיל לעשות את הנכון הוא קודם כל להפסיק את מה שלא נכון. לכן כאשר רוצה לקום מכיסא הדבר הראשון לעשות הוא לא לעשות. רוצה לקום ובולם את התגובה לקחת את החלק העליון של הגוף לפנים ולמטה. במקום זה מניח לצוואר. עוד לא קמתי אך גם לא גרמתי נזק לגוף. אחרי שעצרתי, מניח לצוואר, מאפשר לצוואר להשתחרר מההחזקות וזה מאפשר לגב שלי להתארך. ממשיך עם ההנחיות האלה וקם בדרך שלא מזיקה לי ואפילו מבריאה אותי.

יום חמישי, 6 בדצמבר 2012

שחרור צוואר וחופש

שחרור צוואר. כאשר עושה את הפעולה של שחרור צוואר כלומר מניע את הראש מצד לצד, האם זה שחרור צוואר? האם כאשר אני עושה, האם יכול להיות חופש בעשייה כזו? עשייה באיזה שהוא מקום היא מאמץ. ושחרור זה להניח. להניח זה מנוחה, להניח זה חופש וחופש הוא לא במאמץ. חופש קורה בחופש. חופש לא יכול להתקיים כשיש שליטה,החזקה, מטרה. חופש קיים כאשר אנחנו מפסיקים להגביל אותו. אז בפעם הבאה שמשחררים את הצוואר באופן אקטיבי, לעצור בנקודה הזו ובמקום להזיז את הראש, להניח לצוואר. לעצור ולהניח.